הסיפור שלנו
שלושים שנה של חנות קטנה אחת ומשפחה אחת.
1991
שלמה וריטה ברגמן הגיעו מאודסה עם שתי מזוודות ודניאל בן הארבע. שלמה, מהנדס טכנולוגיית מזון, עבד בשנים הראשונות במאפייה בגבעת שאול ובלילות למד עברית.
1996
השכן מהקומה סגר מכולת קטנה בקומת הקרקע של בניין ברחוב משה דיין. שלמה וריטה לקחו אותה על עצמם: 40 מטר רבוע, שני מקררים וחוב שכירות. הכלל הראשון שכתבו על פתק ליד הקופה: ״הלחם חייב להיות טרי ב-6:30״.
2004
פתחנו מחלקה ״רוסית״: כוסמת, הרינג, טבורוג, פריאניקי. השכנים הישראלים הסתכלו בהתחלה בפליאה, ואז התחילו לקנות פלמני וחלב מרוכז. היום זו המחלקה הכי פופולרית אצל משפחות צעירות.
2015
דניאל חזר מהצבא ומהאוניברסיטה והתחיל משלוחים: בהתחלה על אופניים, לשכנים המבוגרים. היום אלה 20–30 הזמנות ביום בפסגת זאב ובנווה יעקב.
2026
שלושים שנה באותו מקום. אנחנו מכירים את הלקוחות בשם, זוכרים מי לוקח איזה לחם, ומאמינים שמכולת ליד הבית היא לא מחסן עם קופה, אלא מקום שאומרים בו שלום.
צילום: Unsplash (תמונת סטוק להדגמה)